פסק-דין בתיק ת"א 4391-06

מבוא

1.                  התובע נפגע בתאונת דרכים, שארעה ביום 7.2.06 הרכב שעקב השימוש בו נפגע התובע הוא בבעלותה של הצד השלישי מס' 2, (להלן: "אריאל") ובעת התאונה נהג בו הנתבע מס' 1 והצד השלישי מס' 1, אשרף דעיס, (להלן: "אשרף"). משהוברר כי לאשרף לא היה רשיון נהיגה בר תוקף במועד התאונה נשאה הנתבעת מס' 3, (להלן: "קרנית") בנטל הפיצוי ושילמה לתובע סכום של 1,200,000 ש"ח.

2.                  השאלה שנותרה להכרעה היא זכאותה של קרנית להשבת הסכום ששילמה ולהחזר ההוצאות שהוציאה מהצדדים השלישיים: אשרף ואריאל - אשרף כמי שנהג ברכב ללא רשיון ואריאל  כמו שהייתה בעלת הרכב ומתירת השימוש בו לעובד חסר רשיון.  אריאל מצדה הגישה הודעה לצד רביעי כנגד אשרף.

3.                  אין למעשה מחלוקת באשר לזכות החזרה של קרנית כלפי אשרף ובכל הנוגע להודעה לצד שלישי כנגדו דינה להתקבל. המחלוקת המרכזית היא בין קרנית לאריאל בשאלה האם אריאל חבה כלפי קרנית.

העובדות

4.                  על מרבית העובדות הנדרשות להכרעה אין למעשה מחלוקת. כפי שעלה מתוך הראיות ומוסכם על הצדדים בסיכומיהם אשרף החל לעבוד בחברת סינגלור בע"מ, (להלן: " סיגנלור")  כטכנאי רמזורים. בעת קבלתו לעבודה לא היה ברשותו רשיון נהיגה והוא קיבל רשיון בשנת 2003.

5.                  אף שעובד אחר, חסן סוואלם, (להלן: "חסן") היה הנהג הקבוע של הצוות שכלל את אשרף, היה אשרף מחליף את חסן בנסיעות ארוכות או כאשר נעדר מהעבודה בשל מחלה.

6.                  ביום 1.7.04 נפסל אשרף על ידי קצין משטרה מלנהוג ברכב למשך 60 יום. למרות זאת הוא המשיך לנהוג וביום 3.7.04 בעת שנהג בזמן פסילה  ארעה לאשרף תאונת דרכים.  הוגש נגדו כתב אישום  ורשיונו נפסל לתקופה של חצי שנה, החל מיום 2.9.04.  בהתאם לגזר דין שהוטל עליו (צד ג'/1, צד ג'/2). אשרף הפקיד את רשיון הנהיגה (ה'פלסטיק') בבית המשפט לתעבורה וקיבל אישור על הפקדת הרשיון (צד ג'/3).

7.                  עם תום תקופת הפסילה בתחילת חודש מרץ 2005 שב אשרף לנהוג ברכבה של סיגנלור אף שאין ברשותו את רשיון הנהיגה מפלסטיק. בכל אותו זמן לא יידע אשרף את מנהליו בחברת סיגנלור על כך שאין ברשותו רשיון נהיגה וכי נפסל מלנהוג.

8.                  במקביל החל להתנהל משא ומתן בין אריאל לבין סיגנלור שבסופו של דבר הביא לכך שביום 28.6.05 רכשה אריאל את סיגנלור. חלק מהעובדים ובהם אשרף המשיכו לעבוד תקופה מסוימת בחברת סיגנלור אף שזו עברה לשליטת אריאל עד לסיום תקופת העסקתם - 31.10.05. החל מיום 1.11.05 הם נקלטו כעובדים לכל דבר בחברת אריאל.  בין העובדים שנקלטו היו אשרף, חסן, והממונה עליהם יגאל בירי (להלן: "יגאל" או "בירי"). הם המשיכו לבצע את אותה עבודה תוך שימוש באותו רכב כעובדיה של אריאל.

9.                  באשר לנהיגה במשאית אין חולק כיום כי אשרף היה נוהג על המשאית מעת לעת ומחליף את הנהג הקבוע, חסן, כאשר היה צורך בכך - הן בזמנים שבהם היה חסן בחופשות מחלה או אחרות והן כאשר היו השניים במשאית וחסן ביקש החלפה בנהיגה בשל עייפותו.

10.              המחלוקת המרכזית מבחינה עובדתית נוגעת לשאלה מה נעשה, אם בכלל, על ידי אריאל בעת קליטת עובדי סיגנלור לעבודה אצלה בכל הנוגע לבדיקת רשיון הנהיגה שלהם.

גרסת אשרף

11.              אשרף מסר הודעה במשטרה בעת שנחקר מייד לאחר התאונה נשוא התביעה, ביום 7.2.06, בהודעתו (נ/2) הוא מסר את הדברים הבאים:

"הייתה לי תאונת דרכים לפני שנה וחצי. קצין משטרה פסל רשיון הנהיגה שלי לחודשיים. תפסו אותי נוהג בפסילה. הגעתי לבית המשפט. בית המשפט פסל אותי ל- 6 חודשים. הפקדתי באותו יום  1.9.2004 את רשיון הנהיגה שלי. יש לי אישור ההפקדה. אחרי 6 חודשים הלכתי למשרד הרישוי לקבל רשיון הנהיגה אמרו לי שאני צריך לעשות טיאוריה (כך במקור- א.ד.) חדשה. לא עשיתי את המבחן ולא קיבלתי רשיון הנהיגה ממשרד הרישוי. אני יודע שאני בפסילה של משרד הרישוי. אין לי הסבר למה לא הלכתי לעשות מבחן. אני עובד בחברת רמזורים אריאל ומזה שנה ומשהוא אני עובד טכנאי ומחליף נהג. כשהתחלתי לעבוד נתתי ליגאל האחראי שלי את צילום רשיון הנהיגה שלי ואמרתי להם שיש לי רשיון נהיגה 03. הם לא יודעים שאני בפסילה. אני נהגתי ברכב חודשיים וחצי בערך. הנהג הקבוע במחלה. לפני זה החלפתי פעמים בודדים את הנהג הקבוע. אין לי רכב פרטי ונהגתי רק לעבודה..."

12.              בעדותו בבית המשפט הוא תאר תיאור דומה שלפיו לאחר שנשפט לפסילת רשיון הוא הפקיד אותו בבית המשפט ולאחר חצי שנה נהג שוב אבל 'בלי פלסטיק' (עמ' 6, ש' 29) וכך פעל עד לתאונה השנייה, התאונה נשוא התביעה (עמ' 7, ש' 1). בהתייחסו לשאלה מה היה בעת המעבר לעבודה בחברת אריאל הוא שלל כי עבר ראיון או כי נתן את רשיון הנהיגה או עותק ממנו לאנשי חברת אריאל (עמ' 7, ש' 8-13).  הוא הבהיר כי רק בעת עבודתו בסיגנלור הוא נתן צילום של רשיון הנהיגה ולא את הרשיון עצמו וכי יגאל בירי, האחראי עליו, לא ביקש לראות את ה'אורגינאל' (עמ' 9, ש' 9-12). עוד הוא הזכיר כי לאחר שהנהג הקבוע, חסן, עשה ניתוח הוא החליף אותו באופן קבוע (עמ' 9, ש' 23).

13.              העד נחקר לגבי התהליך שהתנהל בעת רכישת חברת סיגנלור ועובדיה על ידי אריאל. הוא תאר כי הייתה פגישה במשרדי החברה ברוממה ושם פגש לראשונה את מר בן דגני, (להלן: "דגני"), (עמ' 10, ש' 12-13). הוא תאר שהייתה שיחה קבוצתית ושלל את האפשרות שהיו שיחות אישיות בין מר דגני לבין העובדים (עמ' 10, ש' 20-21). הוא אמר באופן חד משמעי כי מר דגני לא ביקש ממנו מעולם צילום של רשיון נהיגה (עמ' 10, ש' 22-23). עוד שלל העד כי נתבקש אי פעם על ידי מישהו אחר בחברת אריאל להציג את רשיון הנהיגה שלו (עמ' 11, ש' 8-10). באשר לצילום רשיון הנהיגה (נספח א' לתצהירו של דגני) שנמצא ברשות אריאל אמר העד כי מדובר בצילום הרשיון שניתן ליגאל בירי בתקופת העבודה בסיגנלור (עמ' 11, ש' 16-18).

14.              בחקירתו הנגדית לבא כוח אריאל אמר העד כי לאחר תום תקופת השלילה הוא חזר לנהוג מבלי שברשותו הרישיון עצמו או צילום שלו (עמ' 16, ש' 10-11).  הוא התבקש להבהיר מתי בדיוק מסר את הרשיון ליגאל בירי ואמר כי הדבר היה בעת שהיה אמור להחליף את חסן בנהיגה (עמ' 16, ש' 23-24). הוא עומת עם גרסתו במשטרה ממנה עולה לכאורה כי מסר ליגאל את הצילום בזמן שהייתה פסילה וכי ידע שאינו יכול לקבל אותו מאחר ועליו לעבור מבחן. הוא השיב כי 'אינו זוכר דבר כזה' (עמ' 18, ש' 23). גרסתו בחקירה הייתה 'אני המשכתי לנהוג. אמרתי יעצור אותי שוטר הוא יבדוק במסוף יש לי רשיון, למה ללכת להביא את הרשיון, כך אני חשבתי בזמנו והמשכתי לנהוג' (עמ' 18, ש' 30-31). גם בהמשך החקירה כאשר התבקש להסביר את הפער בין גרסאותיו השונות - במשטרה ובבית המשפט הוא התקשה לעשות כן (ר' עמ' 19).